"אני כנראה מסרסת אותם!", פסקה מולי בעצב. "כל החיים אני עצמאית. את הקריירה שלי בניתי בעולם גברי שבו הייתי חייבת לשדר חוזק. את הילדים שלי מפרק הנישואים הקודם גידלתי רוב הזמן לבד. נמאס לי! לא בא לי ללבוש את המכנסיים גם בבית. אני מספיק קשוחה במשרד״

כשלילך הגיעה אליי היא ביקשה לדעת מה לא בסדר בבחירות שלה. "בכל קשר זה קורה לי מחדש – הזמן עובר ואני מוצאת את עצמי תומכת בבני הזוג שלי רגשית ולפעמים גם כלכלית", אמרה בעצב. "בשלב מסוים הגברים האלה הופכים להיות עול, עד שנמאס לי ואני עוזבת. די. אני צריכה גבר שייתן לי קונטרה. אני רוצה חבר, שותף, כתף להניח עליה את הראש. גבר חזק, בקיצור".

לילך ידעה היטב מה היא רוצה לעצמה ומה הלב שלה מחפש, אך חששה לטעות שוב. "אין לי כוחות לעוד מערכת יחסים שתשאב ממני אנרגיות ובסוף אמצא את עצמי מרוקנת ולבד", סיכמה. היא הייתה בטוחה שזה משהו שמגיע ממנה. שאיפשהו בנבכי הלא מודע שלה קיים דבר מה שמושך אליה גברים "טיפוליים" ו"חלשים", כהגדרתה.

אם הוא היה חזק, לא הייתי צריכה לסרס אותו (צילום: Shutterstock)

ואז הגיע אמיר, ממש בתחילת התהליך שלנו. הוא נכנס לעולמה ושבה את ליבה. היא האמינה שהפעם זה יהיה אחרת, וכשסיפרה לי עליו לראשונה, ממש ראיתי איך הלב שלה רוקד מרוב שמחה. אלא שלא עבר זמן רב והמציאות שוב הידפקה על דלתה והפגישה אותה עם אותה נקודה שבה היא מרגישה שהיא מנהלת אותו, ועם אותו ניגון מוכר ולא מרוצה של "הוא לא מספיק חזק בשבילי".

"אני כנראה מסרסת אותם!", פסקה מולי בעצב. "כל החיים אני עצמאית. את הקריירה שלי בניתי בעולם גברי שבו הייתי חייבת לשדר חוזק. את הילדים שלי מפרק הנישואים הקודם גידלתי רוב הזמן לבד. נמאס לי! לא בא לי ללבוש את המכנסיים גם בבית. אני מספיק קשוחה במשרד".

לילך מפחדת לאבד שליטה. היא שבויה בקונספט שכדי לשרוד צריך להיות חזקים. קונספט שהוטבע בה עוד בילדותה. חולשה מבחינה היא דבר שיכול לפגוע בה, וכבר שנים שהיא מטפחת ניכור וזרות כלפי כל סממן שעלול בכלל להפגין איזושהי רכות. לילך, כמו נשים רבות אחרות, מתנהלת מתוך מחשבה ש"אסור להיות חלש בעולם קשוח ומאתגר כמו שלנו".

בפגישותינו יחד ניסיתי לגעת באקסיומות שמושרשות בה. במחשבות הבעייתיות שמדכאות ופוגעות בה. ביקשתי להבין את המקור שלהן, ולא פחות חשוב מזה – לבדוק מה הן מייצרות בהתנהלות הזוגית שלה. "הבעיה היא שאני לא מכירה את עצמי אחרת", אמרה שאחרי שנפל לה האסימון. "אין לי מושג איך לשנות את זה".

לחבר את הלב

לא רבים יודעים זאת, אך מכל התכונות דווקא חולשה ופגיעות הן התכונות שמקרבות והופכות יחסים זוגיים לאינטימיים. כשלב ראשון בתהליך השינוי,

ניסינו להביא את לילך למצב שבו היא סוף-סוף מתחברת לרגשות שקיימים בה, כולל רגשות שהיא נוטה להסיט הצידה בכל פעם שהם מתעוררים. רגשות כמו עצב, תחושות של צורך והזדקקות, כאב ואפילו חוסר אונים. אמרתי לה שהחיבור הראשון עם הרגשות הללו צריך להיות קודם כל שלנו עם עצמנו, כי אם אנחנו לא נרגיש את התחושות הללו, לעולם לא נדע מה אנחנו באמת צריכים, ובטח שלא נצליח לתקשר את זה החוצה בתוך היחסים.

השלב השני בתהליך של לילך היה לוותר על השליטה וללמוד לבקש עזרה. עם המפגשים היא החלה לחשוף את כל אותם כאבים ופחדים שליוו אותה מבפנים, והרשתה לעצמה בפעם הראשונה להראות לגבר שאיתה שיש בה גם צד רך ורגיש, שטרם נחשף החוצה. היא למדה לבקש ממנו במקום לדרוש, והסכימה להישען עליו מתוך ידיעה שעם כל הפחד להיפגע, כדי להרגיש אהובה עליה להתמסר.

בסופו של דבר, הסירוס היה שלה. במשך יותר מדי שנים היא לא נתנה לעצמה להרגיש. היא הקטינה את הצרכים שלה והצטמצמה בתוך הקשר, וכשזה הפסיק, גדל לו מקום רחב בלב של אמיר, ולילך הרגישה שהיא כבר לא לבד יותר. אט-אט, הכעס והמרמור שהכירה בתוך היחסים החלו להתמוסס. ואמיר אהב את דמותה החדשה ושמח שהיא נפתחת ונחשפת בפניו.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s